שמות, פרק ז׳, פסוק כ״א

מקור החיים של מצרים הפך למוות ולצחנה כעונש מידה כנגד מידה לפרעה על ששפך דם ילדים ליאור וניסה למנוע מבני ישראל להתרבות. תחילה הכה משה ביאור, וכתוצאה מכך וְהַדָּגָה, שהיא כינוי להמון עצום של יצורי מים, כבר מֵתָה באופן ממשי, עובדה שהוכיחה כי מדובר בפעולת ה' ולא באשליית כישוף. ריקבון הדגים הצמיח תולעים ולכן וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, עד שוְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. רק לאחר מכן נטה אהרן את מטהו והמכה התפשטה כך שוַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מכיוון שהנס היה סלקטיבי ומי היאור נותרו מים טבעיים עבור בני ישראל, מות הדגים לא היה תוצאה טבעית של המכה אלא נס נפרד שנועד להעניש את המצרים.