שמות, פרק ז׳, פסוק ד׳

סירובו של מלך מצרים הוא חלק מתוכנית הגאולה שנועדה לאלץ את ישראל לעזוב את הארץ הפורייה, ולכן בתשע המכות הראשונות וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה בשל אטימות לבו, חוסר צער גופני או משום שיפרש בטעות את פניית ה' העדינה כחולשה. בעקבות זאת מצהיר ה' וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם, כלומר אביא עליהם עונשים כבדים ועל-טבעיים ששיאם במכת בכורות, המבטאת התערבות אלוהית ישירה בכוח שלם. כך יתאפשר המהלך שבו וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כאשר העם מתואר כצבאו המגוון והמאוחד של ה' עלי אדמות, ויש הרואים בכך גם את יציאתם המשותפת יחד עם השכינה והמלאכים שגלו עמם. מהלך זה ילווה בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים, שהם אירועים נסיים של ענישה במידה כנגד מידה על השעבוד ופגיעה באלילי מצרים, בשונה מהמכות הראשונות שנועדו לאזהרה בלבד.