יחזקאל, פרק י״ח, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לחשוב איך מודדים מי הוא אדם צדיק באמת? לפעמים הגדולה של אדם נמדדת דווקא ביכולת שלו להגיד לא לפיתויים גדולים ולהתרחק מדברים רעים. הנביא מתאר לנו את האדם הצדיק, ששומר על עצמו בשני תחומים חשובים מאוד. קודם כל, הוא מתרחק לגמרי מעבודה זרה. כשהנביא אומר אל ההרים לא אכל, המילה אל היא בעצם כמו על. כלומר, הצדיק לא עולה על ההרים הגבוהים שבהם אנשים נהגו להציב פסלים, והוא בשום אופן לא אוכל מהאוכל שהקריבו לאותם אלילים. הוא כל כך מתרחק מזה, עד שועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל. הוא אפילו לא מרים את המבט כדי להסתכל על האלילים, שנקראים כאן גילולי, למרות שבאותה תקופה הרבה אנשים בעם ישראל נהגו לעבוד אותם. התחום השני שבו הצדיק נזהר מאוד קשור לקדושה ולכבוד של המשפחה. ואת אשת רעהו לא טמא מלמד אותנו שהוא מכבד מאוד את המשפחות של האנשים סביבו ולעולם לא יעשה מעשה שיפגע בהן. בנוסף, ואל אשה נדה לא יקרב מסביר שהצדיק שומר בקפידה על כל הכללים המיוחדים של טהרה וקדושה אפילו בתוך הבית שלו ובמשפחה שלו.