קרה לכם פעם שחששתם לקבל עונש בגלל משהו שאח או אחות שלכם עשו? או שאולי חשבתם שאם ההורים שלכם עושים הרבה מעשים טובים, זה נחשב גם לכם? הנביא מלמד אותנו כאן כלל חשוב מאוד על אחריות אישית. ה׳ בוחן כל אדם רק לפי המעשים שלו עצמו.
כאשר כתוב שהנפש שחוטאת הִיא תָמ֑וּת, הכוונה היא שרק מי שבחר לעשות מעשה רע יישא בתוצאות, ואילו אדם שלא חטא לעולם לא ייפגע בגלל מישהו אחר. הכלל הוא שאדם לֹא־יִשָּׂא בעוון של קרוב משפחה שלו, כלומר, הוא לא יסבול ולא יקבל עליו את העונש של האחר.
יש הפרדה מוחלטת בין הורים לילדים בכל מה שקשור למעשים שלנו. בן לא נענש בגלל מעשים רעים של אבא שלו, ואבא לא נענש בגלל מעשים של הבן שלו. בנוסף, אם אבא הוא אדם צדיק, המעשים הטובים שלו לא יכולים להגן על בן שבוחר להתנהג בצורה רעה, וגם להפך, מעשים רעים של אבא לא יכולים להזיק לבן שבוחר להיות טוב.
לכן, צִדְקַת הַצַּדִּיק נשארת שלו בלבד. כל מעשה טוב שאתם עושים שייך אך ורק לכם ומזכה אתכם, כי כל אדם אחראי באופן אישי ובלעדי על הבחירות שלו.