יצא לכם פעם להרגיש שאתם באים על עונשכם בגלל משהו שמישהו אחר עשה? תארו לעצמכם עד כמה זה מתסכל. גם העם בתקופת הנביא יחזקאל הרגיש ככה, ולכן הם היו מֹֽשְׁלִים, כלומר משתמשים בפתגם מוכר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר. המילה בֹסֶר מתארת פרי שעוד לא הבשיל והוא מאוד חמוץ. לפי הפתגם, האבות הם אלו שאוכלים את הפרי החמוץ, אבל במקום שהם יסבלו, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה, השיניים של הילדים שלהם נחלשות וקשה להם ללעוס.
למה העם השתמש בפתגם הזה? הם התלוננו בפני ה' ואמרו שאבותיהם עשו מעשים רעים מזמן, אבל דווקא הם, הילדים, סובלים את התוצאות ומאבדים את הארץ. הם חשבו שזה ממש לא הוגן. אבל העם טעה במשהו חשוב. הם לא סבלו רק בגלל ההורים שלהם, אלא בגלל שהם בעצם המשיכו להתנהג בדיוק באותה הדרך. הנביא יחזקאל מגיע כדי להעביר להם מסר חדש וברור מאת ה': מעכשיו, אף אחד כבר לא ישתמש בפתגם הזה. כל אדם אחראי אך ורק למעשים שלו, וכל אחד יישפט רק לפי הבחירות שהוא בעצמו עושה.