יצא לכם פעם להרגיש שמישהו שפט אתכם בצורה לא הוגנת? תארו לעצמכם אדם שהיה טוב והתנהג למופת במשך שנים רבות, אבל פתאום התחיל לעשות מעשים רעים. בני ישראל באו בטענה אל ה׳ ואמרו שזה לֹא יִתָּכֵן. המילה הזו מתארת משהו שאינו שקול, מדויק או מאוזן. הם חשבו שזה לא פייר שה׳ ישפוט אדם רק לפי המעשים האחרונים שלו. לדעתם, צריך לעשות ממוצע של כל החיים, ואם האדם עשה הרבה דברים טובים בעבר, זה צריך לבטל את המעשים הרעים שהוא עושה עכשיו.
בתגובה, ה׳ עונה להם: הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ. כלומר, ה׳ מסביר להם שדווקא צורת החשיבה שלהם היא זו שאינה נכונה ואינה מאוזנת. כשאדם בוחר לעזוב את הדרך הטובה, זה מראה שהוא בעצם מתחרט ועוזב את כל המעשים הטובים שעשה פעם, ולכן ה׳ שופט אותו לפי מי שהוא עכשיו.
כדי להבין את זה בקלות, תחשבו על שופט בבית משפט רגיל. אם אדם שמר על החוק והיה אזרח למופת במשך שישים שנה, ולפתע יום אחד עשה פשע חמור ופגע באדם אחר, השופט יעניש אותו על הפשע שעשה עכשיו. השופט לא יוותר לו וישחרר אותו רק בגלל העבר הנקי שלו. לכן, אם בני האדם מבינים שזה הצדק בבית משפט רגיל, הם לא יכולים לבוא בטענות אל ה׳ כשהוא שופט אותם בדיוק לפי אותו היגיון צודק.