יחזקאל, פרק כ״ו, פסוק י״ט

ה' מצהיר כי חורבנה של צור יהיה מוחלט וסופי, והוא יהפוך אותה לעִיר נֶחֱרֶבֶת, כלומר למקום של חורבה ושממון. הפגיעה תהיה כה קיצונית עד שהעיר תיראה כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא־נוֹשָׁבוּ, והסלע שעליו עמדה יישאר חלק וחשוף כאילו מעולם לא התקיים בו יישוב. האמצעי לחורבן מתואר במילים בְּהַעֲלוֹת עָלַיִךְ אֶת־תְּהוֹם, שמשמעותן מים עמוקים, וְכִסּוּךְ הַמַּיִם הָרַבִּים, כפילות לשונית שנועדה להעצים את ממדי האסון. מים אלו משמשים דימוי למחנות צבא עצומים שישטפו את העיר, או תיאור ממשי של גלי הים שיעלו ויטביעו אותה. שיטפון פיזי זה, בין אם נגרם מהתערבות עליונה ובין אם מפריצת סכרים לאחר נטישת העיר, ישטוף את כל שעליה וישאיר אותה ריקה לחלוטין.