נבואה זו פותחת את רצף הנבואות על העיר צור, אימפריית מסחר ששכנה בסמיכות לארץ ישראל. תזמון הנבואה אינו מקרי, והוא קשור קשר הדוק לאירוע הדרמטי ביותר באותה תקופה – חורבן ירושלים. צור, שראתה בירושלים מתחרה כלכלית, שמחה על חורבנה מתוך ציפייה לרשת את סוחריה ואת נתיבי הסחר שעברו בה, ועל כן הופנתה אליה נבואת זעם זו מאת ה' [אברבנאל, רד"ק, מלבי"ם].
התאריך המופיע בפסוק, בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מציין את השנה האחת-עשרה למלכותו של צדקיהו ולגלות המלך יהויכין [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ, אברבנאל]. שנה זו היא שנת חורבן ירושלים ובית המקדש, והיא מהווה את הרקע הישיר והמיידי לתוכן הנבואה [רד"ק, שטיינזלץ].
באשר לציון היום, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, הכתוב סותם ואינו מפרש באיזה חודש מדובר. רוב הפרשנים מסכימים כי השמטת שם החודש נובעת מהסמיכות לאירועי החורבן. הגישה המרכזית היא שמדובר בחודש אב, הוא חודש החורבן עצמו; הכתוב רומז לכך שכשם שהשנה היא שנת החורבן, כך גם החודש מובן מאליו מתוך ההקשר [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, יש הסבורים כי מדובר בחודש שלאחר מכן [שטיינזלץ], או בחודשים אלול או תשרי, סמוך לאחר החורבן, כאשר שמחתה של צור על נפילת ירושלים כבר באה לידי ביטוי מובהק [מלבי"ם].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה ולפיה העובדה שהחודש לא הוזכר מלמדת כי מדובר ביום הראשון של השנה החדשה. לפי פירוש זה, הכתוב סמך על כך שציון השנה בלבד מספיק כדי שנבין שמדובר ממש בתחילתה, ולכן לא היה צורך לנקוב בשמו של החודש [חומת אנך].