לאחר האזהרות הכלליות על החורבן הקרב, הנבואה חושפת כעת במפורש את זהותו של מחריב העיר צור. העיר החזקה עתידה להתמודד מול קואליציה צבאית רחבה, המונהגת על ידי השליט החזק ביותר באותו הדור, שיורד עליה מאזור הצפון.
נבוכדנצר מלך בבל מוצג בפסוק תחת התואר מֶלֶךְ מְלָכִים. הפרשנים מסכימים כי תואר זה מבטא את העובדה שכל מלכי הארץ ואומות העולם כפופים לשלטונו. מעמד עליון זה מסביר את נבואת החורבן מתחילת הפרק, שדימתה את האויב לסערה גדולה בים המורכבת מגויים רבים; מתוקף היותו מלך על המלכים האחרים, נבוכדנצר יכול לגייס את צבאותיהם ולהוביל אותם אחריו לכל יעד צבאי שיחפוץ [רד"ק, מלבי"ם].
תיאור הכוח הצבאי הפולש מחולק לשני מרכיבים עיקריים המשלימים זה את זה. החלק הראשון, בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים, מתייחס לגרעין הצבא האישי של נבוכדנצר, הכולל את גיבורי החיל וחיל הפרשים המהיר והחזק. לעומת זאת, החלק השני, וְקָהָל וְעַם־רָב, מתאר את המוני חיילי הרגלים ושאר העמים הנספחים שנאספו מכל רחבי האימפריה כדי להשתתף עמו במסע הכיבוש [מלבי"ם, אברבנאל].