נבואת החורבן מציגה מהפך מוחלט בגורלה של עיר המסחר המשגשגת, אשר תאבד את מעמדה המפואר ותהפוך למקום שומם ובזוי. במקום קולות השמחה של סוחרים ונכבדים שהתענגו על מוזיקה ונגינה, המקום ישמש אך ורק בעלי מלאכה פשוטים.
העיר תהפוך לִצְחִיחַ סֶלַע, כלומר למקום המאופיין ביובש מוחלט. הפרשנים חלוקים לגבי אופן היווצרות השממה: יש המסבירים כי מי הים יעלו על העיר, ישטפו את עפרה וישאירו אחריהם אך ורק סלע חשוף לחלוטין שאינו ראוי ליישוב [מלבי"ם], בעוד שאחרים מפרשים כי המקום פשוט יתמלא בגלי אבנים מתוך חורבות מבני העיר [מצודת דוד].
מתוך עזובה זו, המקום יהיה מִשְׁטַח חֲרָמִים. משמעות המילים היא מקום פרישה לרשתות. במקום לשמש כעיר מגורים מפוארת, ציידי דגים שפלים ישתמשו בסלעים החשופים אך ורק כדי לפרוש ולייבש את רשתותיהם [מצודת ציון, מצודת דוד].
ההכרזה לֹא תִבָּנֶה עוֹד מעוררת דיון בקרב הפרשנים, שכן מבחינה היסטורית העיר צור יושבה מחדש לאחר חורבנה. הגישה המרכזית ליישוב קושי זה היא שההבטחה מתייחסת לכך שהעיר לא תשוב לעולם להיות בדיוק כפי שהייתה בעבר, ולא תיבנה שוב על מקומה המקורי. חורבנה הראשון של צור נעשה על ידי נבוכדנצר, ובעקבותיו עזבו התושבים את מקומם ובנו עיר מבוצרת חדשה בתוך הים. מאוחר יותר, אלכסנדר מוקדון החריב גם את העיר החדשה חורבן מוחלט והטביע את חומותיה [אברבנאל, מלבי"ם]. לפיכך, צור הקדומה נותרה סלע חשוף בתוך הים, בעוד שהעיר המאוחרת יותר הנקראת בשם זה נבנתה ביבשה על שפת הים, מחוץ למיקומה ההיסטורי [רד"ק].
הפסוק נחתם בקביעה כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי, המדגישה כי גזר הדין יצא מאת ה', ובידו הכוח המלא להוציאו אל הפועל ולקיימו לנצח [מצודת דוד].