הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר את הכרזת המלחמה של ה' על העיר צור. במילים הנני עליך צור מצהיר ה' כי הוא יוצא להילחם בעיר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק ממשיך ומתאר את הכלי שבאמצעותו יילחם ה' בעיר, והוא גוים רבים שיעלו עליה למלחמה. הכוונה כאן היא לאנשי בבל ולצבאו של נבוכדנצר [מצודת דוד, מלבי"ם]. לפי המלבי"ם, נבוכדנצר החריב את צור בשנת עשרים ושבע למלכותו.
התקפת הצבא הבבלי מתוארת בדימוי כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בדימוי הממחיש את עוצמת ההתקפה: כשם שבעת סערה הים גועש מפני הרוח ומעלה את גליו למעלה בכמות עצומה, כך יעלו צבאות בבל על צור בהמוניהם [רד"ק, מצודת דוד]. לצד הפירוש המטפורי, המלבי"ם מוסיף רובד מציאותי לדימוי זה ומסביר כי לאחר שנבוכדנצר עסק בהריסת העיר ואסף את שללה, הים אכן עלה מבחינה פיזית והציף את העיר, כך שהמלך וחילו נותרו ללא שכר על עמלם.