מפלתה של העיר מתוארת כחורבן מוחלט שאינו מסתכם רק בכיבוש צבאי אלא במחיקת זהותה הכלכלית והפיזית. עונש זה מגיע כמידה כנגד מידה. תחת הציפייה שסוחרים ינהרו אל העיר כמקודם, יבואו אליה אויבים שייקחו את רכושה, וזאת כגמול על כך ששמחה על חורבן ירושלים [חומת אנך].
השלב הראשון של החורבן מתמקד בביזה הכלכלית. הפרשנים מסכימים כי חֵילֵךְ הוא העושר והנכסים של העיר, ואילו רְכֻלָּתֵךְ היא הסחורה הרבה והמגוונת של הרוכלים. המלבי"ם מבחין בין שתי פעולות לקיחת הרכוש. המילה וְשָׁלְלוּ מתייחסת לאוצרות ולרכוש הכללי שנשארו במקומם ונופלים כשלל לידי הכובשים, ואילו המילה וּבָזְזוּ מתארת את פעולתם של חיילי האויב הבוזזים איש איש לעצמו מתוך סחורות הרוכלים הקטנות.
לאחר ריקון העיר מנכסיה, יפנו האויבים להרס הפיזי. הם יחריבו את החומות ואת בָּתֵּי חֶמְדָּתֵךְ, שהם בתיה היקרים והחשובים של העיר. הפעולה יִתֹּצוּ משמעותה שבירה מוחלטת של המבנים, עד כדי ניפוץ האבנים לשברים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
השלב הסופי של החורבן הוא מחיקת העיר מעל פני האדמה. וַאֲבָנַיִךְ וְעֵצַיִךְ וַעֲפָרֵךְ, כלומר חומרי הבניין של הבתים והחומות ואף עפר הבנייה עצמו, יושלכו אל הים הסמוך לעיר [רד"ק, מצודת דוד]. המטרה בהשלכת השרידים בְּתוֹךְ מַיִם היא לגרום לכך שחומרי הגלם ייגרפו במצולות, וכך תסוכל כל אפשרות עתידית לשקם ולבנות את העיר מחדש [ביאור שטיינזלץ].