הנבואה מציגה תמונה דרמטית של עיר אי מבוצרת ושוקקת חיים, שעתידה להפוך לסלע שומם וחשוף המשמש למלאכה הפשוטה ביותר. המהפך המוחלט של העיר מובטח מתוקף גזירה אלוהית שאין להשיבה.
העיר צור, שהייתה מלאה בסוחרים עשירים, תיהרס כליל ותהפוך להיות מִשְׁטַח חֲרָמִים. הפרשנים מסבירים כי מִשְׁטַח הוא מקום שבו פורשים דברים, ואילו חֲרָמִים הם רשתות ומצודות דייגים. במקום סוחרים, ידורו במקום רק ציידי דגים שינצלו את השטח כדי לפרוש ולייבש את רשתותיהם על הסלע החשוף [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רד"ק מוסיף כי הסלע יישאר יבש ונגוב במיוחד למטרה זו, וגם אם יעלו עליו מי הים וישטפו אותו, הם ישובו למקומם וישאירו את הסלע יבש עבור הדייגים.
התיאור בְּתוֹךְ הַיָּם מדגיש את מיקומה הגיאוגרפי של צור כאי סמוך ליבשה. דווקא מיקום זה, שבעבר היווה את מקור עוצמתה, הוא שיהפוך אותה לאחר חורבנה למקום אידיאלי וזמין עבור מלאכת הדייגים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הוודאות של חורבן זה נשענת על ההצהרה כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי. מאחר שהגזירה יצאה מאת ה', יש בידו הכוח לקיימה, ושום גורם לא יוכל לעכב את האויב מלהיכנס לעיר ולחרוץ את גורלה [מצודת דוד, מלבי"ם].
לבסוף, וְהָיְתָה לְבַז לַגּוֹיִם. העיר המבוצרת היטב תיכבש, תישדד ותיבזז על ידי העמים הפולשים אליה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מלבי"ם מדייק כי ביזת העמים תתרחש בשלבים הראשונים של המפלה, איש לו ושללו, עוד בטרם יבוא השטף הסופי שימחה את העיר כליל.