נפילתה המוחלטת והנצחית של העיר הגאה צור עומדת במוקד הנבואה, תוך יצירת ניגוד חד בין ירידתה לאבדון לבין חזרתה של ירושלים לתפארתה. המפלה מתוארת כמהלך של היפוך גורלות, שבו מי שביקשה להיבנות מחורבנה של אחרת, מוצאת את עצמה בשממון עולמים.
הירידה אל שאול והקבר מבוטאת בצירופים יורדי בור, עם עולם וארץ תחתיות. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לירידה אל הקבר ואל עולם המתים, שם תצטרף העיר אל שאר בני האדם שמתו וגופם שב לעפר לפני זמן רב [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המדגישים כי מדובר בירידה אל הגיהנום יחד עם שאר עובדי האלילים הנמצאים שם מאז ומעולם [רש"י]. גישה נוספת, הנשענת על מיקומה הגיאוגרפי של צור כעיר נמל, מפרשת את הירידה לבור כטביעה בתוך מצולות הים והצטרפות אל דור המבול או אל אנשים שטבעו בשנים קדמוניות [מלבי"ם, אברבנאל]. כפילות הלשון בתיאור הירידה נועדה לחזק את עוצמת האבדון כדרך מליצה [מצודת דוד, רד"ק].
החורבן מתואר במילים כחרבות מעולם, כלומר חורבן הדומה להריסות של ערים קדומות שחרבו מאז ומעולם כדוגמת סדום ועמורה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לחלופין, מדובר במקום שומם בתחתית הים שבו אין כלל נוכחות אדם [אברבנאל]. מטרת ההרס היא למען לא תשבי, כלומר הבטחה מוחלטת שהעיר לעולם לא תיושב או תיבנה מחדש, בניגוד לפעמים קודמות בהיסטוריה שבהן השתקמה מחורבנה [אברבנאל, רד"ק, מצודת דוד]. הריסות העיר יישארו בתחתית המצולות באופן שלא יאפשר לכונן שם אי מיושב שנית [מלבי"ם].
כנגד חורבנה של צור, מציב ה' הבטחה: ונתתי צבי בארץ חיים. צור חשבה שתתמלא מחורבנה של ירושלים, אך בפועל מתרחש תהליך הפוך – צור אובדת לגמרי, ואילו ה' ברחמיו משיב את ההוד והפאר לירושלים [מצודת דוד, חומת אנך]. המילה צבי מפורשת כחמדה ותפארת [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], כישיבה לבטח של יהודה וישראל בתקופת בית שני [אברבנאל], ולפי גישה נוספת מלשון מצב וקיום יציב [מלבי"ם].
ארץ ישראל מכונה כאן בארץ חיים כהנגדה ישירה לצור שהפכה לארץ אופל, ארץ של בני תמותה ומתים [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם]. בנוסף, כינוי זה רומז למסורת חז"ל ולפיה ארץ ישראל היא המקום שבו עתידים המתים לחזור לחיים בזמן תחיית המתים [רד"ק, מצודת דוד]. יש המפרשים את המונח באופן רחב יותר, כהבטחה שגם כאשר צור תיחרב, העולם המיושב עצמו ימשיך להתקיים בתפארתו [ביאור שטיינזלץ].