חורבן העיר מוצג כמהלך כיבוש מהיר, מוחלט וחסר רחמים, שבו כוחו הצבאי של האויב מוחץ כל חלקה ומבנה.
הפלישה מתחילה כאשר נבוכדראצר וצבאו שוטפים את העיר. בְּפַרְסוֹת סוסיו, שהם מנעלי הסוסים, יִרְמֹס וידרוך האויב את חוּצוֹתָיִךְ, שהם השווקים והרחובות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. תיאור זה משמש כמליצה הממחישה את הקלות שבה תיכבש העיר, כאילו פרסות הסוסים לבדן ירמסו ויחריבו לחלוטין את רצפת הרחובות [מלבי"ם].
לאחר הפריצה אל תוך העיר, האויב יעבור לטבח בתושבים, ואת עַמֵּךְ, מילה המנוקדת בפתח תחת האות עי"ן [מנחת שי], הוא יהרוג בחרב [מלבי"ם].
לבסוף, ההרס יגיע גם אל סמלי הכוח והגאווה, כאשר וּמַצְּבוֹת עֻזֵּךְ ייפלו לקרקע. המילה עֻזֵּךְ מבטאת חוזק [מצודת ציון], אך הפרשנים מציגים מספר זוויות באשר למהותן של אותן מצבות, אשר משלימות זו את זו לתמונה של הרס מוחלט. גישה אחת מפרשת כי אלו הם המגדלים הגבוהים והמבנים החזקים שבהם בני האדם מסתתרים ומחפשים מחסה [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון]. גישה אחרת רואה בהן אנדרטאות, פסלי אלילים וסמלי גבורה שהוקמו לשם ולתפארת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהמילה מצבות מופיעה בלשון רבים, הפועל תֵּרֵד נכתב בלשון יחיד, כדי להדגיש שכל אחת ואחת מאותן מצבות גבוהות תיפול לארץ, תיהרס, ולא תוכל עוד לספק הגנה או להפגין כוח [רד"ק, מצודת דוד].