קרה לכם פעם שבניתם ארמון מדהים בחול על שפת הים, ופתאום בא גל ענק ושטף הכול עד שלא נשאר ממנו זכר? זה פחות או יותר מה שהנביא מספר שיקרה לעיר צור. העיר הזו הייתה פעם עיר מסחר עשירה ומפוארת מאוד, מלאה באנשים חשובים, בשמחה ובמוזיקה. אבל כל העושר הזה עומד להיעלם.
מי הים ישטפו את העיר וישאירו אותה כמו צְחִיחַ סֶלַע, כלומר סלע חלק וחשוף לגמרי, יבש וללא שום בתים. במקום להיות עיר מגורים יוקרתית, המקום יהפוך להיות מִשְׁטַח חֲרָמִים. המילה חרמים מתארת רשתות דיג, והכוונה היא שהמקום ישמש רק דייגים פשוטים שיבואו לפרוש ולייבש את הרשתות שלהם על הסלעים החשופים.
הנביא מוסיף ומבטיח שהעיר לֹא תִבָּנֶה עוֹד. למרות שבעתיד אנשים בנו עיר חדשה באותו אזור, העיר המקורית לעולם לא חזרה להיות אותה עיר מפוארת שניצבה בדיוק באותו המקום. כדי שנבין שהדבר הזה בטוח יקרה, הפסוק מסתיים במילים כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי, שמזכירות לנו שההחלטה הגיעה מאת ה', ולו יש את הכוח המלא לקיים את דברו לתמיד.