נבואה זו חושפת את המשמעות המפורשת של המשל הסמלי שהוצג קודם לכן, שבו נצטווה הנביא לחלק שערות לשלושה חלקים [רד"ק]. הפירוט בפסוק מציג את שלוש הגזרות שיחולו על העם, תוך הקבלה לפעולות הסמליות שנעשו בשערות, ומתאר כיצד העונשים הולכים ומחמירים [מלבי"ם].
החלק הראשון, שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ וּבָרָעָב יִכְלוּ בְתוֹכֵךְ, מתייחס לשליש מתושבי ירושלים שימותו ממחלות ומרעב בתוך העיר עצמה [מצודת דוד]. עונש זה מקביל למשל של תבערת האש בתוך העיר [ביאור שטיינזלץ], ומוסיף את מכת הדבר על אימי הרעב שכבר הוזכרו בנבואה קודם לכן [מלבי"ם].
החלק השני, וְהַשְּׁלִשִׁית בַּחֶרֶב יִפְּלוּ סְבִיבוֹתָיִךְ, מתאר שליש נוסף מהעם שייהרג בעת המלחמה [מצודת דוד]. אלו ייפלו מחוץ לעיר בידי חיל הכשדים אשר יצבאו על סביבותיה [מלבי"ם].
החלק השלישי והאחרון, וְהַשְּׁלִישִׁית לְכָל־רוּחַ אֱזָרֶה וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם, עוסק בגורלם של הנותרים. משמעות המילה אֱזָרֶה היא אפזר [מצודת ציון], כלומר השארית תפוזר לכל ארבע רוחות העולם. המילה אָרִיק נגזרת מלשון ריקון ושליפה [מצודת ציון], ומלמדת כי החרב תישלף מתערה כדי לרדוף אחרי הגולים ולהכותם אפילו במקומות גלותם הרחוקים [מצודת דוד].