העונש הכבד העתיד לבוא על ירושלם נועד להוכיח לעין כול כי אין מדובר באסון טבעי או מקרי, אלא בגזירה אלוהית מכוונת הנעשית בהשגחה. ייחודו של העונש יבלוט בכך שיהיה חמור לאין שיעור מהאסונות המוכרים בעולם.
כאשר ה' מתאר בְּשַׁלְּחִי אֶת־חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים, המילה חִצֵּי משמשת כהשאלה למכאובים ולפגעי טבע כגון שידפון, ירקון ומכת ארבה המכלים את התבואה [מצודת ציון, רד"ק]. המילה בָּהֶם מכוונת אל הגויים והאומות מסביב; כלומר, אותם פגעי רעב שפגעו בעבר באומות העולם והשחיתו אותן, יופנו כעת באופן ממוקד כדי להשחית את ישראל [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
אולם, הפגיעה בישראל תהיה קשה הרבה יותר, כפי שנאמר וְרָעָב אֹסֵף עֲלֵיכֶם. רוב הפרשנים מסבירים כי ה' יוסיף ויכפיל את מידת הרעב על ישראל מעבר למה שחוו אומות העולם, וכך יכירו הגויים כי יד ה' בדבר [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. יש המבארים כי תוספת זו תתבטא בעצירת גשמים מוחלטת, כך שהאדמה לא תצמיח יבול כלל [רד"ק]. גישה אחרת מפרשת את התוספת הזו לא כמחסור במזון, אלא כמשבר כלכלי חריף המכונה רעב של כיס, שבו לאנשים פשוט לא יישאר כסף לקנות אוכל, מצב הנחשב לקשה אף יותר מיוקר מחיה [רש"י, רד"ק, חומת אנך].
בעקבות כך מגיעה הגזירה וְשָׁבַרְתִּי לָכֶם מַטֵּה־לָחֶם. הביטוי מַטֵּה־לָחֶם מתאר את הלחם כמשענת שהאדם נשען עליה כדי לשבוע ולהתקיים, ומשענת זו תישבר מכל וכל [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד]. המשמעות המעשית של שבירה זו היא שאפילו אם יימצא לאדם כסף לרכוש תבואה מארצות אחרות, הדבר יהיה בלתי אפשרי בגלל מצור האויבים המקיפים את העיר [רד"ק].