העונש הנגזר על ירושלים מוצג כאירוע היסטורי חריג בחומרתו, שאין לו תקדים בעבר וגם לא יהיה לו דמיון בעתיד. הפרשנים מסכימים כי ההכרזה וְעָשִׂיתִי בָךְ אֵת אֲשֶׁר לֹא־עָשִׂיתִי וְאֵת אֲשֶׁר־לֹא־אֶעֱשֶׂה כָמֹהוּ עוֹד מכוונת לעונש חמור במיוחד, שלא נעשה מעולם ולא ייעשה עוד כל ימי הארץ [מצודת דוד]. חומרה זו בולטת במיוחד בהשוואה לעמים אחרים, שכן מדובר במכה קשה יותר מכל מה שנעשה לאומה אחרת אי פעם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הבסיס לעונש הייחודי נובע מעיקרון של מידה כנגד מידה. כשם שהעם עשה מעשים ותועבות שלא נעשו כמותם בעבר, כך הוא נענש בייסורים חסרי תקדים [מלבי"ם]. המילה יַעַן מורה על הסיבה לעונש – בעבור התועבות הרבות שגדלו מאוד [מצודת דוד]. הכרזה זו משמשת כפתיחה כללית, שבעקבותיה יפורטו בהמשך שלושת סוגי העונשים שיוטלו על העם [מלבי"ם].
ההבדל בין עונשם של ישראל לעונשן של אומות העולם נובע מהשפעתם הרוחנית השונה של החטאים. בעוד שפגמיהן של אומות העולם מגיעים רק עד לשר הרוחני הממונה עליהן, עוונותיהם של ישראל פוגמים, כביכול, במידותיו העליונות של ה׳. בשל פגם רוחני עמוק זה, ישראל זקוקים לעונש גדול ומשמעותי הרבה יותר, אף על פי שגם בתוך כך גוברים רחמי ה׳ [חומת אנך].
מבחינה נוסחית, המילה כָמֹהוּ מופיעה בכתבי היד ובדפוסים הישנים בכתיב חסר, ללא האות וי"ו לאחר האות מֵ"ם [מנחת שי].