תארו לעצמכם שאתם נעזרים במקל הליכה כדי ללכת בבטחה, ופתאום המקל הזה נשבר ואתם מאבדים את התמיכה שלכם. כך בדיוק עמדו להרגיש תושבי ירושלים. ה' רצה להראות לכולם שהתקופה הקשה שעומדת להגיע לעיר היא לא סתם אסון טבע מקרי, אלא החלטה שמכוונת ישירות ממנו.
ה' אומר שהוא ישלח את חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים. כמובן שלרעב אין באמת חצים, אלא זו דרך לתאר פגעי טבע, כמו מחלות של צמחים או נחילי ארבה שאוכלים והורסים את היבול. המילה בָּהֶם רומזת לעמים שגרים מסביב. כלומר, אותם אסונות שפגעו בעבר בעמים אחרים, יופנו עכשיו במיוחד אל ירושלים.
אבל הפגיעה בירושלים תהיה קשה אף יותר. ה' אומר וְרָעָב אֹסֵף עֲלֵיכֶם, כלומר הוא יוסיף ויגדיל את הרעב הרבה מעבר למה שחוו העמים האחרים, וכך כולם יראו ויבינו שזו באמת יד ה'.
בסוף, ה' אומר וְשָׁבַרְתִּי לָכֶם מַטֵּה־לָחֶם. הלחם מתואר כאן כמו מטה, כלומר מקל משענת שהאדם נשען עליו כדי לחיות, להיות שבע ולהתקיים. המשענת הזו תישבר לגמרי. גם אם לאנשים יהיה כסף כדי לקנות אוכל מארצות אחרות, הם לא יוכלו לעשות זאת, כי אויבים יקיפו את העיר במצור ולא יאפשרו לאף אחד להכניס אליה מזון.