קרה לכם פעם שהייתם ממש כועסים על משהו חשוב, הרגשתם את זה בוער בבטן, אבל אחרי שפעלתם כדי לתקן את המצב, הרגשתם פתאום הקלה ורוגע? תהליך דומה קורה כאן. ה' כעס מאוד על בני ישראל בגלל שפגעו בקדושת בית המקדש, ולכן הוא נאלץ להעניש אותם.
הנביא מסביר לנו שיש שני סוגים של כעס. חֲמָתִי הוא הכעס הפנימי שנשמר עמוק בתוך הלב, ואילו אַפִּי הוא הכעס שיוצא החוצה והופך לעונש של ממש. התהליך מתחיל במילים וְכָלָה אַפִּי, כלומר העונש והכעס החיצוני מגיעים לסיום. מיד לאחר מכן מגיע השלב של וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי, שבו ה' מרגיע ומשקיט גם את הכעס הפנימי שלו. לבסוף נאמר וְהִנֶּחָמְתִּי, מילה שמגיעה מלשון נחמה, ומשמעותה שה' כביכול מתנחם ונרגע מהצער שגרמו לו בני ישראל.
אולי תשאלו את עצמכם למה בכלל היה צריך להעניש אותם ולא הספיק רק להזהיר במילים? המילה בְּקִנְאָתִי מתארת כעס עז מאוד שהתעורר בעקבות הפגיעה במקדש. זה לא היה סתם כעס חולף שאפשר לבטל בדיבור בלבד, אלא תגובה שהייתה חייבת לקרות כדי ללמד אותם לקח. המטרה החינוכית של כל המהלך הזה היא וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי. ה' רוצה שכאשר בני ישראל יראו שדברי הנביא באמת התקיימו, הם יבינו שהנביא לא המציא שום דבר מהראש שלו. הם יכירו בכך שהכל הגיע בהשגחה מדויקת מאת ה', ויבינו את המסר החשוב לעתיד.