תארו לעצמכם שבניתם יצירה יפהפייה ומושקעת, ופתאום היא נהרסת בדיוק כשכל האנשים מסביב מסתכלים. ההרגשה היא לא רק עצב על מה שנהרס, אלא גם בושה גדולה. הנביא יחזקאל מזהיר את העם שהעונש שלהם יהיה דומה לכך. העיר ירושלים וארץ ישראל יהפכו לְחָרְבָּה, כלומר למקום הרוס ושומם. המצב הזה יגרום לעם להיות וּלְחֶרְפָּה, שמשמעותו בושה וביזיון. הבושה תהיה חזקה במיוחד כי היא תקרה מול בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ. העמים השכנים ימשיכו לחיות בארצות פורחות ומלאות באנשים, בזמן שארץ ישראל תעמוד ריקה. כך, לְעֵינֵי כָּל־עוֹבֵר, כל אדם שיחלוף בדרך ויראה את ההרס, יתפלא מאוד וילעג לעם על מה שקרה לארץ היפה שלהם.
יחזקאל, פרק ה׳, פסוק י״ד
וְאֶתְּנֵךְ֙ לְחׇרְבָּ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ לְעֵינֵ֖י כׇּל־עוֹבֵֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.