בשנת שתיים למלכות דריוש, עם השלמת שבעים שנות החורבן, הגיעה העת לחדש את בניין בית המקדש, ולשם כך התנבאו חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר־עִדּוֹא, שהיה למעשה נכדו של עדו ולא בנו. נבואתם הופנתה עַל־יְהוּדָיֵא, כלומר אל היהודים אשר בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם, והם דיברו אליהם, כמשמעות המילה עֲלֵיהוֹן, בְּשֻׁם ה'. המסר המרכזי היה ציווי לקום ולבנות את המקדש באופן מיידי גם ללא רשות רשמית מהמלך דריוש, תוך הבטחה שהבנייה לא תופסק שוב ושהנהגת זרובבל וישוע תתבסס. בעקבות הבטחות אלו, שהפיגו את חששות העם, אכן החלו היהודים מיד במלאכת הבנייה.
עזרא, פרק ה׳, פסוק א׳
וְהִתְנַבִּ֞י חַגַּ֣י (נביאה) [נְבִיָּ֗א] וּזְכַרְיָ֤ה בַר־עִדּוֹא֙ נְבִיַּאיָּ֔א עַל־יְה֣וּדָיֵ֔א דִּ֥י בִיה֖וּד וּבִירוּשְׁלֶ֑ם בְּשֻׁ֛ם אֱלָ֥הּ יִשְׂרָאֵ֖ל עֲלֵיהֽוֹן׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.