הוראתו של המלך כורש לששבצר, כפי שמתבטאת במילים וַאֲמַר־לֵהּ, קושרת בין השבת כלי הקודש לבין בניינו העתידי של בית ה'. כורש מצביע על הכלים ואומר אֵל מָאנַיָּא, כלומר אלה הכלים, ומצווה עליו שֵׂא אותם, במשמעות של לקיחה, ואֵזֶל לדרכך. בהמשך הוא מורה לו אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם, דרישה שמשמעותה להוריד את הכלים אל ההיכל או פשוט להניח אותם שם. הפקודה המלכותית נחתמת בהבטחה כי וּבֵית אֱלָהָא יִתְבְּנֵא עַל־אַתְרֵהּ, כך שהמקדש ישוב וייבנה בדיוק על מקומו הראשון והמקורי.
עזרא, פרק ה׳, פסוק ט״ו
וַאֲמַר־לֵ֓הּ ׀ (אלה) [אֵ֚ל] מָֽאנַיָּ֔א שֵׂ֚א אֵֽזֶל־אֲחֵ֣ת הִמּ֔וֹ בְּהֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וּבֵ֥ית אֱלָהָ֖א יִתְבְּנֵ֥א עַל־אַתְרֵֽהּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.