תארו לעצמכם שאתם בונים משהו חשוב מאוד, ופתאום מגיעים אנשים מבוגרים ורציניים ושואלים מי הרשה לכם לעשות את זה. זה בדיוק מה שקרה ליהודים כשהם חזרו לבנות את בית המקדש. אבל האמת היא שזו הייתה השגחה מיוחדת מאת ה', כי במקום שיגיעו אויבים רעים ויעצרו את הבנייה בכוח כמו שקרה בעבר, הגיעה הפעם רק משלחת של פקידי ממשל שרצו לברר את החוק בצורה מסודרת.
בראש המשלחת עמד שר חשוב שנקרא תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה, שהיה השליט של כל האזור הגדול. יחד איתו הגיע הסגן שלו, אדם בשם שְׁתַר בּוֹזְנַי, וגם כְנָוָתְהוֹן, שזה אומר החברים והעוזרים שלהם.
הפקידים פנו אל היהודים ושאלו אותם: מַן־שָׂם לְכֹם טְעֵם? כלומר, מי נתן לכם רשות או פקודה לבנות? הפקידים שאלו את זה כי בעבר המלך ציווה להפסיק את הבנייה, והם כבר שכחו שלפני כן המלך כורש דווקא כן אישר ליהודים לבנות. הם רצו לדעת מי אישר להם שני דברים: קודם כל, בַּיְתָא דְנָה לִבְּנֵא, שזה אומר לבנות את הבית עצמו, את בית המקדש. והדבר השני הוא וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה. המילה אֻשַּׁרְנָא קשורה למילה שור, שמשמעותה חומה, והכוונה היא ליסודות ולחומות של הבניין. המילה לְשַׁכְלָלָה פירושה לסיים ולהשלים את הבנייה עד הסוף.