תארו לעצמכם שמישהו כועס עליכם מאוד, אבל פתאום הוא עוצר, נושם עמוק, ומתחיל לדבר אליכם בשקט ובכבוד. זה בדיוק מה שקרה למלך אבימלך. אחרי שהוא האשים את אברהם במילים קשות ואברהם פשוט שתק, המלך משנה את ההתנהגות שלו. התורה כותבת שוב את המילה וַיֹּאמֶר, כדי להראות לנו שאבימלך פונה אל אברהם מחדש, הפעם בטון רגוע ומכבד. הוא מבין שאברהם הוא אדם צדיק וגדול, וברור לו שאברהם לא ניסה סתם לרמות אותו או לעשות משהו רע בכוונה. בטוח הייתה לו סיבה עמוקה.
לכן, אבימלך שואל אותו: מָה רָאִיתָ? כלומר, מה ראית במדינה שלי שכל כך הפחיד אותך? האם ראית אצלנו אנשים רעים או התנהגות אלימה שבגללה היית צריך להסתיר ששרה היא אשתך? הרי אבימלך בטוח שהאנשים שלו מתנהגים בנימוס ולא לוקחים נשים של אחרים. המלך באמת מנסה להבין את החשש של אברהם. אברהם בעצם פחד שעל אנשי המקום אי אפשר לסמוך באמת. הוא ידע שאנשים יכולים לפחד לעשות פשעים גלויים לעיני כולם בגלל הבושה או הפחד מהשלטון, אבל כשאף אחד לא רואה, בחושך ובסתר, הם עלולים לפגוע בו. אברהם חשש שחסרה להם יראת ה', שהיא הדבר היחיד שבאמת עוצר אדם מלעשות רע כשאף אחד אחר לא מסתכל עליו.