תארו לעצמכם שאתם רואים מישהו שמתנהג בצורה ממש לא טובה, ואתם חוששים שהוא ישפיע לרעה על אח שלכם הקטן. מה הייתם עושים כדי להגן עליו?
זה בדיוק מה שהרגישה שרה אמנו. היא ראתה שישמעאל מתנהג בצורה מאוד שלילית ובעייתית, והבינה שזה לא סתם ריב רגיל בין אחים. שרה דאגה מאוד לעתיד של יצחק ולעתיד של העם כולו. היא חששה שאם הם יגדלו יחד באותו בית ויהיו חברים טובים, יצחק ילמד מהמעשים הרעים של ישמעאל. שרה גם ידעה בנבואה שישמעאל לא עומד להשתנות לטובה, ולכן הסכנה הייתה גדולה.
מתוך הדאגה הזו, היא מבקשת מאברהם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ. שרה לא מבקשת להרחיק רק את ישמעאל, אלא גם את אמא שלו, הגר. מדוע? קודם כל, כי נער צעיר צריך את אמא שלו שתדאג לו, והיא במילא תלך איתו. אבל מעבר לזה, הגר היא זו שנתנה לישמעאל עצות רעות וחינכה אותו לזלזל ביצחק. המילה גָּרֵשׁ לא אומרת רק לשלוח אותם החוצה, אלא לנתק את הקשר לחלוטין, כדי שיהיה ברור שהם עוזבים ואין להם יותר שום זכות בבית.
שרה מסבירה את הבקשה שלה ואומרת כִּי לֹא יִירַשׁ. היא לא עשתה את זה מתוך קנאה, אלא מתוך הבנה עמוקה. היא הכירה את האופי הפראי של ישמעאל, וידעה שאם הוא יישאר בבית, הוא לא יסכים להתחלק ברכוש בצורה הוגנת, אלא ינסה לקחת את הכל בכוח ולא ישאיר ליצחק שום דבר. הגירוש הפומבי נועד להראות לכולם בצורה הכי ברורה שיצחק הוא היורש האמיתי והיחיד.
בסוף דבריה, שרה מדגישה ואומרת פעמיים עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. יש כאן שתי סיבות נפרדות למה ישמעאל לא יכול לרשת את אברהם. קודם כל, כי יצחק הוא בְּנִי, כלומר הבן של שרה, אם המשפחה. ושנית, כי הוא יִצְחָק, הבן המיוחד שנולד בנס והבן שה' בחר לכרות איתו ברית. כל אחת מהסיבות האלו מספיקה בפני עצמה כדי להסביר מדוע ישמעאל לא צריך להישאר, ועל אחת כמה וכמה כשיצחק הוא גם הבן של שרה וגם הבן שה' בחר בו.