יצא לכם פעם לחגוג חגיגה מיוחדת מאוד, אבל פתאום מישהו התחיל לזלזל או להציק לכם מתוך קנאה? זה בדיוק מה שקרה ביום השמחה הגדולה של יצחק. אברהם ושרה ערכו משתה גדול לכבודו, ובזמן שכולם חגגו, שרה שמה לב שמשהו לא בסדר. היא ראתה את ישמעאל, האח הגדול של יצחק, מְצַחֵק. המילה הזו לא אומרת שהוא סתם שיחק להנאתו. הכוונה היא שהוא לעג ליצחק וזלזל בו. ישמעאל קינא מאוד בתשומת הלב שיצחק הקטן קיבל, וגם כעס כי הוא רצה להיות זה שיירש את כל הרכוש של אברהם.
שרה הבינה שההתנהגות הזו מסוכנת. התורה אפילו לא קוראת לישמעאל בשמו, אלא מתארת אותו בתור אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית. שרה ראתה שישמעאל לא לומד מהדרך הטובה של אברהם, אלא מושפע לרעה מהתרבות המצרית של אמא שלו וחוזר על דברים לא טובים שהוא שמע ממנה. היא פחדה שיצחק הקטן יראה את ההתנהגות הזו וילמד ממנה, ולכן הבינה מיד שאין ברירה: ישמעאל ואמו חייבים לעזוב את הבית, כדי שיצחק יוכל לגדול בסביבה טובה וטהורה שתתאים לדרך של ה'.