יצא לכם פעם להרגיש כמה זה משמח כשאתם מצליחים לעשות משהו חדש לגמרי לבד? בבית של אברהם ושרה הייתה התרגשות עצומה כשיצחק הגיע לגיל שנתיים בערך. התורה מספרת לנו שעל יצחק נאמר וַיִּגְדַּל, כדי ללמד אותנו שלמרות שההורים שלו היו מבוגרים מאוד, הוא לא היה חלש אלא גדל להיות ילד בריא וחזק. באותו זמן הוא גם הגיע לשלב שבו וַיִּגָּמַל. המילה הזו מתארת סיום והשלמה, ממש כמו פרי שמבשיל על העץ וכבר לא זקוק לו כדי להמשיך לגדול. יצחק הפסיק לינוק חלב מאמו באופן טבעי, כי הוא פשוט גדל ולא היה זקוק לזה יותר.
כדי לחגוג את השלב המיוחד הזה, אברהם עשה מסיבה. אולי תחשבו לעצמכם, למה הוא לא עשה את המסיבה הענקית הזו ביום שיצחק נולד? הסיבה הפשוטה והיפה היא שבגיל הזה ילדים מתחילים לדבר. אברהם חיכה לרגע שבו יוכל להתחיל ללמד את יצחק אותיות ודברי תורה, וזו הייתה סיבה לשמחה עצומה. בנוסף, ככל שהילד גדל ומבין את הסביבה, האהבה והקשר בין האב לבנו הולכים ומתחזקים.
המסיבה הזו נקראת מִשְׁתֶּה גָדוֹל. היא לא נקראת כך רק בגלל כמות האוכל שהייתה בה, אלא בעיקר בגלל האורחים. גדולי הדור ומלכים חשובים מכל העולם הגיעו לחגוג עם אברהם. אחד האורחים היה עוג. בעבר, עוג נהג לזלזל ולומר שגם אם לשרה ייוולד בן, הוא בוודאי יהיה חלש מאוד. אבל כשהגיע למשתה וראה את יצחק, הוא הבין מיד שטעה. הוא ראה ילד חזק והבין שמהמשפחה הזו יקום עם גדול, חזק ועוצמתי.