יצא לכם פעם לראות משהו כל כך מדהים, שפשוט לא האמנתם שזה באמת קורה? תארו לעצמכם איך שרה הרגישה. היא יולדת תינוק בגיל כל כך מבוגר, משהו שנוגד לגמרי את חוקי הטבע. מרוב התרגשות ותדהמה, שרה שואלת מִי מִלֵּל. כלומר, מי בכלל היה יכול לדמיין או להגיד לאברהם שדבר כזה יקרה? המילים האלו מבטאות את ההתפעלות העצומה שלה מהגדוּלה של ה׳, ששומר על ההבטחות שלו ומקיים אותן בשלמות.
שרה בוחרת להדגיש את המילה הֵינִ֥יקָה, כי למרות שה׳ הבטיח לה ולאברהם שיוולד להם בן, הוא מעולם לא הבטיח שיהיה לה חלב להאכיל אותו. היכולת של אישה מבוגרת להיניק הייתה נס נוסף ומיוחד, שה׳ עשה רק כדי להוסיף בעולם עוד שמחה ופלא.
אבל רגע, אם לשרה נולד רק בן אחד, יצחק, למה היא אומרת שהיא הניקה בָנִ֖ים בלשון רבים? מתברר שהיו אנשים שלא האמינו לנס. הם ריכלו ואמרו ששרה ואברהם הזקנים בטח מצאו תינוק בשוק ואומרים שהוא הבן שלהם. כדי להוכיח לכולם שהשמועה הזאת לא נכונה, שרה הזמינה נשים אחרות והניקה גם את התינוקות שלהן מול כולם.
בסוף דבריה, שרה אומרת שהיא ילדה בן לִזְקֻנָֽיו, כלומר לזקנתו של אברהם. למה היא מזכירה דווקא את הגיל של אברהם ולא את שלה? מפני שהגיל המבוגר שלו גרם לאנשים מסביב להטיל ספק בכך שהוא באמת האבא. כדי למחוק את הספק הזה לגמרי, ה׳ עשה עוד נס מדהים ודאג שהפנים של יצחק התינוק יהיו דומות בדיוק מוחלט לפנים של אברהם. בנוסף, זה מראה כמה שרה הייתה צנועה, כשהיא בחרה להתפעל מהכוחות של בעלה שחזרו אליו, לא פחות מהנס שקרה לה עצמה.