יצא לכם פעם להשלים עם חבר אחרי מריבה, ולחשוב איך מוודאים שנישאר חברים טובים גם בעתיד? אחרי שאברהם ואבימלך דיברו פתוח ופתרו את הסכסוך ביניהם, אברהם רצה להיות בטוח שהבאר שחפר תישאר שלו לתמיד, ושאיש לא ינסה לקחת אותה ממנו שוב. לכן, מתוך כל העדר הענק שנתן לאבימלך, וַיַּצֵּב אַבְרָהָם, כלומר הוא הפריש והעמיד בצד, אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן. אלה היו כבשות צעירות וקטנות, והבחירה בהן לא הייתה מקרית. נקבות הצאן מסמלות את העתיד ואת ההמשכיות של כל העדר.
אברהם העמיד אותן לְבַדְּהֶן, בנפרד משאר המתנות, כדי להראות שהן תשלום מיוחד רק עבור הבאר. ברגע שאבימלך יסכים לקחת אותן, זה יהיה הסכם רשמי שיוכיח לכולם שהבאר שייכת לאברהם. ולמה דווקא שבע כבשות? בימי קדם המספר שבע נחשב למספר קדוש. אברהם רצה להראות שההסכם הזה הוא ממש כמו שבועה, ושהוא מאמין שכל השפע בעולם מגיע מה'. בגלל שבע הכבשות והשבועה החשובה שנכרתה שם, המקום הזה נקרא עד היום בשם באר שבע.