תארו לעצמכם מצב שבו אתם מרגישים שמישהו פגע בכבוד של אמא שלכם, ואתם כל כך כועסים עד שאתם מחליטים לעשות מעשה כדי להגן עליה. זה בדיוק מה שקרה לראובן. משפחת יעקב חזרה לארץ כנען, והתורה מספרת וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל, כי המסע שלהם היה איטי מאוד בגלל הצאן והרכוש הרב, ויעקב עצמו היה שקוע במחשבות קדושות ורוחניות.
לאחר שרחל אמנו נפטרה, יעקב החליט להעביר את המיטה הקבועה שלו אל האוהל של בלהה, שהייתה השפחה של רחל. ראובן, שהיה הבן הבכור של לאה, ראה את זה ונפגע מאוד בשביל אמא שלו. הוא חשב לעצמו שאם אמא שלו לאה נמצאת, לא ייתכן שהשפחה תקבל את המקום המרכזי בבית. מתוך הכעס והרצון להגן על כבוד אמו, ראובן עשה מעשה חמור ובלבל את סדר המיטות של אביו. התורה כותבת וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, ולמרות שראובן רק הזיז את המיטה, התורה מתייחסת לזה בחומרה רבה כאילו עשה מעשה קשה בהרבה, כי הוא התערב בעניינים הפרטיים של ההורים שלו ופגע בסדר של הבית.
איך יעקב הגיב כשגילה מה קרה? התורה אומרת וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. יעקב שמע על כך, אבל במקום להתפרץ ולכעוס, הוא הפגין איפוק וענווה מדהימים. הוא לא צעק ולא גירש את ראובן מהבית, אלא עצר את עצמו ושמר את התוכחה לרגע המתאים לפני מותו.
בסוף, התורה מדגישה וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר כדי ללמד אותנו מסר חשוב: למרות הטעות הגדולה של ראובן, הוא לא נדחה מהמשפחה. כל שנים עשר האחים נשארו שווים וקדושים, המשפחה הושלמה ולא נולדו ליעקב ילדים נוספים, וראובן נשאר חלק בלתי נפרד משנים עשר שבטי ישראל.