בראשית, פרק מ״ח, פסוק א׳

לקראת סוף ימיו של יעקב, הגיע שליח אלמוני או נכדו אפרים וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף את הבשורה הקשה, שכן יוסף שמר על מרחק מאביו מחשש שישאל על מכירתו ויקלל את האחים. השליח הכריז הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה, צירוף המצביע על תופעה חדשה בעולם שיעקב ביקש מה', לפיה החיים נעצרים והאדם נחלש לפני מותו כדי שיוכל לעשות תשובה ולהיפרד ממשפחתו. בעקבות זאת, מיהר יוסף וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת־מְנַשֶּׁה וְאֶת־אֶפְרָיִם אל יעקב. הפירוט הכפול של שמותיהם נועד להדגיש שכל בן ראוי לברכה עצמאית בזכות צדקותו, וכי יוסף הקפיד להביא גם את מנשה כדי שאפרים לא יהיה היחיד שיזכה בברכת הסב.