בראשית, פרק מ״ח, פסוק ו׳

כל צאצא שייוולד ליוסף בעתיד, או בנים שכבר נולדו אך לא נותרו כחלק עצמאי בעם, לא יזכו למעמד של שבטים נפרדים. יעקב קובע כי אותה וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר־הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם תישאר תחת חסותו של יוסף, ולכן בני קבוצה זו לְךָ יִהְיוּ ולא יאומצו כבניו של יעקב. משום כך, צאצאים אלו עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם, כלומר ייבלעו בתוך משפחות אפרים ומנשה ויקבלו את חלקם בתוך נחלותיהם כבתי אבות ולא כנחלה עצמאית. הפיכת אפרים ומנשה לשני שבטים היא שמממשת את בכורת יוסף, בין אם על ידי תוספת של סממני כבוד והנהגה ובין אם בקבלת שתי נחלות שלמות בארץ.