בראשית, פרק מ״ח, פסוק י״ז

כאשר וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, הוא ממתין תחילה לראות אם הברכה המילולית תאזן את שיכול הידיים, אך משמבין שההעדפה מוחלטת הוא נאלץ להתערב מיד או אף בטרם החלה הברכה. הדבר עורר בו סערת רגשות ועל כן וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, שכן הוא חשש שאביו כבד הראייה טעה בזיהוי ולכן הברכה תהיה חסרת תוקף, ובנוסף נבהל מהמחשבה שהעדפת הצעיר תזרע שוב קנאת אחים. מתוך כבוד לאביו הזקן, יוסף אינו מסלק את היד בכוח אלא וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ, כלומר מרים אותה בעדינות ותומך בה באוויר כדי להדפה לאט מבלי שתיפול חזרה. מטרתו הייתה להרחיק את היד מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם ולהעבירה עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, משמעות כפולה של סילוק והנחה המקופלת יחד במילה להסיר.