קרה לכם פעם שראיתם מישהו מבוגר עושה טעות, והייתם צריכים לתקן אותו בלי לפגוע בו או לבייש אותו? זה בדיוק מה שקרה ליוסף. כשהוא מביא את שני בניו לקבל ברכה מסבא יעקב, הוא פתאום שם לב למשהו מוזר. יעקב מניח את יד ימין, היד החשובה יותר, דווקא על הראש של אפרים הצעיר, במקום על מנשה הבכור.
יוסף נבהל מאוד מהמצב, והדבר וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, כלומר היה נראה לו רע ושגוי. למה הוא כל כך דאג? קודם כל, יעקב היה זקן וכבר לא ראה טוב, ויוסף היה בטוח שאבא שלו פשוט התבלבל. הוא פחד שאם הברכה ניתנת בטעות, היא לא באמת תפעל. בנוסף, יוסף זכר היטב כמה כאב וקנאה היו לו עם האחים שלו כשהוא היה ילד, בגלל שאבא שלו העדיף אותו ונתן לו את כתונת הפסים. הוא ממש לא רצה שהבנים שלו יתחילו לקנא ולשנוא אחד את השני בגלל יחס לא שווה.
לכן, יוסף מחליט להתערב מיד ולתקן את הטעות, אבל הוא עושה את זה בשיא העדינות והכבוד. הוא לא מושך את היד של אבא שלו בכוח, אלא וַיִּתְמֹךְ בה כדי לְהָסִיר אותה. הוא פשוט מחזיק ותומך ביד החלשה של יעקב מלמטה, מרים אותה לאט לאט באוויר כדי שלא תיפול חזרה, וכל זה במטרה אחת: להעביר אותה למקום הנכון, עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.