נסו לדמיין רגע פרידה מרגש שבו סבא אוהב מעניק לנכדים שלו מתנה רוחנית שתישאר איתם לתמיד. זה בדיוק מה שקורה כשיעקב זקן מאוד ונפרד מהעולם. הוא מעניק למנשה ולאפרים, הבנים של יוסף, ברכה מיוחדת שתלווה ותשמור עליהם.
יעקב מבקש שהַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל, שהוא בעצם שליח מיוחד מאת ה' שתמיד שמר עליו בסתר מכל סכנה ביומיום, ישמור עכשיו גם אֶת הַנְּעָרִים בעצמם. יעקב ממשיך ומברך וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי. הוא לא מתכוון שיחליפו להם את השם, אלא מבקש שלמרות שהם נולדו וגדלו במצרים, הם ימשיכו את הדרך הטובה של אברהם, יצחק ויעקב, ויישארו תמיד חלק בלתי נפרד מעם ישראל.
בסוף הברכה, יעקב מוסיף מילה מיוחדת ומברך אותם וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. המילה הזו מזכירה לנו דגים. יעקב מברך אותם שהמשפחה שלהם תגדל ותתרבה מאוד, ממש כמו דגים. ויש כאן עוד סוד קטן: בדיוק כמו שהמים מכסים את הדגים ושומרים עליהם כך שאף אחד לא יכול לפגוע בהם, כך גם המשפחה של יוסף תזכה להגנה ולשמירה מעולה, ותחיה בשלווה ובביטחון אפילו כשהיא נמצאת על היבשה.