רגע העברת הברכה לדור הנכדים מפגיש בין חולשה גופנית לבין עוצמה רוחנית וחיבור עמוק. ירידת כוח הראייה של יעקב מחייבת אותו למצוא דרכים חלופיות ומוחשיות יותר כדי להביע את אהבתו ולהעביר את ברכתו הלאה.
הפרשנים נדרשים למהותה של אותה כבדות עיניים, ומציגים קשת של הסברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתהליך טבעי של זקנה, שבו עדשת העין נעכרת והאדם מסוגל להבחין רק בין אור לחושך או לראות צללים [ביאור שטיינזלץ]. מצב זה מיישב קושי שעולה בפסוקים הקודמים, בהם נאמר שיעקב ראה את בני יוסף אך מיד שאל "מי אלה". ההסבר הוא שיעקב אכן ראה דמויות או צלליות של אנשים, אך לֹא יוּכַל לִרְאוֹת היטב כדי לזהותם בבירור [ריב"א, פענח רזא, בכור שור, רלב"ג]. בניגוד ליצחק אביו, שכהות עיניו הייתה הסיבה המרכזית לסיפור החלפת הברכות, אצל יעקב פרט זה מובא בעיקר כדי להסביר את שאלתו הקודמת ליוסף [שד"ל], והתורה מדגישה שמדובר בתוצאה פשוטה של זקנה ולא מסיבות אחרות [ברכת אשר על התורה]. חולשה זו הייתה כה גדולה, עד שאפילו עזרי ראייה שהיו מוכרים בעת העתיקה לא היו מועילים לו כלל [פרדס יוסף].
לצד הפשט, קיימת גישה הרואה בעיוורון זה ביטוי למצב רוחני. יש המפרשים שעיניו כבדו מראות ברוח הקודש את המלכים הרשעים שעתידים לצאת משבט אפרים [הדר זקנים]. מנגד, יש הטוענים כי שקיעתו העמוקה של יעקב בעניינים רוחניים וברוח הקודש היא שגרמה לעיניו הגשמיות להיעצם מלראות את העולם החומרי [חתם סופר]. דעה נוספת שוללת לחלוטין את קיומו של פגם גופני, שכן יעקב זכה לטעום מעין העולם הבא ולא סבל ממכאובים, ולכן הביטוי כָּבְדוּ מִזֹּקֶן מתפרש על דרך הדרש כזקנה של חכמה וישיבה באוהלה של תורה [תורה תמימה].
בעקבות קשיי הראייה, הפסוק מתאר כי יוסף וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו. פעולה זו נועדה לאפשר ליעקב לראותם באופן שלם וברור יותר [רלב"ג]. יש המציינים כי יוסף הגיש אותם שלא כסדר הרגיל של ימין ושמאל [רד"ק], מתוך מחשבה שחולשת הראייה של יעקב היא שתגרום לו בהמשך לטעות ולהניח את ימינו על אפרים הצעיר, ממש כשם שעיוורונו של יצחק הוביל להחלפת הברכות [קיצור בעל הטורים, פענח רזא, ביאור יש"ר]. מדרש נוסף מסביר שיוסף הגיש אותם כעת בפעם השנייה, לאחר שקודם לכן הרחיק אותם מחשש שיעקב יקלל אותם בגלל צאצאיהם הרשעים, וכעת קירב אותם שוב כדי שיעקב יראה את הצדיקים שעתידים לצאת מהם ויברכם [שפתי כהן].
לסיום, הפסוק מתאר את המגע הפיזי: וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. הפרשנים מסבירים שמגע זה בא לפצות על חוסר היכולת לראות. בדרך כלל, כדי שברכה תחול, המברך צריך לתת את עיניו במתברך ולהסתכל עליו בעין טובה. מכיוון שיעקב לא יכול היה לעשות זאת, הוא השתמש בזרועותיו ובנשיקותיו כדי שתידבק נפשו בנפשם והברכה תוכל לחול [ספורנו, תולדות יצחק, צאינה וראינה]. זהו גם תחליף רגשי, המאפשר להוסיף אהבה דרך מישוש כאשר ההסתכלות אינה אפשרית [העמק דבר].
מבחינה לשונית, השימוש במילה "לָהֶם" במקום "אוֹתָם" רומז לכך שבגלל עיוורונו, יעקב לא נשק וחיבק במקומות המדויקים, אלא רק כיוון את תנועותיו כלפיהם [אור החיים]. מגע קרוב ואוהב זה נועד גם לעורר ביעקב שמחה, שכן השכינה שורה רק מתוך שמחה, ממש כשם שיצחק חיבק ונשק ליעקב לפני שבירך אותו [הטור הארוך, הדר זקנים]. אף על פי שיעקב אינו יכול לראות, הפסוקים הבאים מתארים כיצד ה' "הראה" לו את זרעו, דבר המהווה הבעת תודה עמוקה לה' על חסדו [ברכת אשר על התורה].