רגע לפני העברת המסורת והענקת הברכות לדור הבא, מתרחשת סצנה טעונה ומפתיעה. סב בא בימים מתבונן בנכדיו, שגדלו בסמוך אליו במצרים, ושואל במפתיע לזהותם. שאלה זו עוררה את הפרשנים לבחון האם מדובר בקושי פיזיולוגי, בחזון נבואי מטלטל, או במהלך חינוכי ורגשי מכוון.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מתמקדת ברובד הפיזי ומיישבת את הסתירה לכאורה בין הראייה לחוסר ההיכרות. המילה וַיַּרְא מתפרשת כראיית צללית או דמות כללית של בני אדם. בשל גילו המופלג וראייתו שנחלשה, יעקב הבחין באנשים שעומדים לצד יוסף, אך לא יכול היה להבחין בתווי פניהם ולהכירם [רשב"ם, ספורנו, רד"ק, אבן עזרא, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. בנוסף, ייתכן שחלף זמן מאז פגישתם האחרונה והנערים בגרו והשתנו, כך שיעקב זיהה את יוסף רק לפי קולו אך לא את מלוויו [חזקוני, ביאור שטיינזלץ]. זווית נוספת מציעה כי הנערים היו לבושים בבגדי שרד של אצולת מצרים, לבוש שהיה זר ומוזר לעיני יעקב [מלבי"ם]. מתוך חשש שאנשים זרים עומדים בחדר ומאזינים לסודותיו, הוא שאל לזהותם [אברבנאל], או משום שהנערים עמדו ממרחק מסוים מפאת כבודו [שד"ל].
מנגד, גישה פרשנית עמוקה יותר רואה בפסוק תיאור של התרחשות רוחנית. הראייה כאן אינה ראייה חושית, אלא ראייה בעיני השכל והנבואה [רבנו בחיי, שפתי חכמים]. כאשר ביקש יעקב לברך את הנערים, נסתלקה ממנו לפתע השכינה. ברוח הקודש הוא צפה לעתיד וראה את המלכים הרשעים שעתידים לצאת מזרעם – ירבעם ואחאב משבט אפרים, ויהוא ובניו משבט מנשה. מראה נבואי זה, ובמיוחד חזון עגלי הזהב שעליהם ייאמר בעתיד "אלה אלהיך ישראל", זעזע את יעקב. לכן הוא שאל מִי אֵלֶּה – כלומר, מה טיבם של נערים אלו ומניין יצאו שאינם ראויים לברכה? [רש"י, רבנו בחיי, שפתי כהן, קונטרס חיבה יתירה, בעלי ברית אברם]. הסתלקות זו של רוח הקודש אירעה דווקא אצלם, להבדיל מבניו של יעקב שגם מהם יצאו רשעים, משום שכנכדים, זכותו הישירה של יעקב לא הגנה עליהם באותה עוצמה [ברטנורא]. יש הסבורים כי יעקב אכן הרגיש בהסתלקות ההשראה הנבואית, אך לא ידע להסביר לעצמו מדוע הדבר קרה, מה שהעצים את תמיהתו [חומש קה"ת].
גישה שלישית מציעה מניע פסיכולוגי ורגשי לשאלה. לפי קו מחשבה זה, יעקב ידע היטב מי עומד מולו והכיר את נכדיו. שאלתו נועדה להיות כלי עזר חינוכי ורוחני: הוא רצה לעורר את יוסף להשיב "בני הם". יעקב ידע ששמיעת הצהרה זו מפי בנו האהוב תעורר בקרבו גל עז של אהבת אב ורחמים. התעוררות רגשית עמוקה זו של אהבה וחיבה היא תנאי הכרחי כדי להמשיך את רוח הקודש ולהעניק למתברכים ברכה שלמה ועוצמתית מתוך רצון פנימי עמוק [אור החיים, העמק דבר].