תארו לעצמכם שאתם באים לבקר סבא מבוגר שאתם מאוד אוהבים, והוא כל כך מתרגש מהביקור עד שהוא עוטף אתכם בחיבוק חזק וחם. זה בדיוק מה שקורה כאן עם יעקב אבינו והנכדים שלו. יעקב כבר היה מבוגר מאוד, והתורה מספרת שעיניו כָּבְדוּ מִזֹּקֶן. כלומר, בגלל גילו המופלג הראייה שלו נחלשה, והוא ראה רק צלליות מטושטשות במקום דמויות ברורות. זו גם הסיבה שקודם לכן הוא לא זיהה מיד את הנכדים שלו כשנכנסו לחדר.
כדי שיעקב יוכל לברך אותם כמו שצריך, יוסף וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, הוא קירב את הילדים ממש אל סבא שלהם. יעקב רצה להעניק להם ברכה מכל הלב. בדרך כלל, כשרוצים לברך מישהו, מסתכלים עליו במבט אוהב וטוב. אבל מכיוון שיעקב לא יכול היה לראות אותם היטב, הוא מצא דרך אחרת ומרגשת להעביר את האהבה והברכה שלו. הוא בחר להשתמש במגע: וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. דרך החיבוק והנשיקה, יעקב הרגיש קרוב אליהם והצליח לחבר את הנפש שלו אל הנפש שלהם כדי שהברכה תחול עליהם בצורה הטובה ביותר.
אגב, התורה משתמשת במילה לָהֶם במקום לכתוב שהוא חיבק ונישק "אותם". הסיבה לכך היא שבגלל שיעקב לא ראה טוב, הוא לא יכול היה לכוון בדיוק לפנים שלהם, אז הוא פשוט שלח את הנשיקות והחיבוקים שלו לעברם, מתוך שמחה ואהבה עצומה.