קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה ממש מיוחדת, ומיד רציתם להראות אותה למישהו שאתם מאוד אוהבים? תארו לעצמכם את יוסף עומד בהתרגשות מול אבא שלו, יעקב הזקן, ומציג בפניו את שני בניו. כשיוסף מציג אותם, הוא אומר: בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים. יוסף מתנהג כמו צדיק אמיתי. הוא לא מתגאה, אלא זוכר להודות לה׳ על הטוב שקיבל. הוא מזכיר דווקא את השם אֱלֹהִים, כדי להראות שהילדים שלו כל כך טהורים וטובים, עד שאפילו לפי הכללים הכי נוקשים של ה׳, מגיעה להם ברכה.
יוסף מוסיף ואומר שהם ניתנו לו בָּזֶה. למה הוא מתכוון? יוסף בעצם אומר לאביו שה׳ נתן לו את הילדים האלה ממש במקום הזה, כאן בארץ מצרים הרחוקה. יוסף שמח ומודה על כך שאפילו שהם נולדו בארץ זרה, הם נשארו ילדים טובים שממשיכים בדרך של המשפחה.
יעקב סבא מתרגש מאוד ושמח לברך אותם. הוא מבקש מיוסף: קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. המילה נָא מלמדת אותנו שיעקב מסכים לברך אותם בדיוק עכשיו, לפי המצב שלהם בהווה, כשהם צדיקים וטובים. כשיעקב מבקש שיביאו אותם אֵלַי, הוא רוצה לקרב אותם אליו גם בגוף וגם בלב. הוא מתכונן לקחת אותם לזרועותיו, לחבר אותם לעם ישראל, ולהעניק להם ברכה קדושה שתלווה אותם תמיד.