בראשית, פרק מ״ח, פסוק ט״ז

שליחו של ה' והשגחתו הנסתרת והתדירה, המגינה על האדם מפני סכנות יומיומיות, היא הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל־רָע אשר יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים, מנשה ואפרים. יעקב מתפלל שוְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כלומר שיישארו חלק בלתי נפרד מעם ישראל ללא טמיעה בסביבה המצרית, ושמעשיהם יהיו ראויים למורשת האבות. סיום הברכה שוְיִדְגּוּ לָרֹב מבטיח שיתרבו בהמוניהם כדגים, שעין האדם אינה שולטת בהם במים וכך הם חסינים מעין הרע. כוח פריה ורביה עצום זה יתממש באופן פלאי דווקא בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, על היבשה, ויעניק להם קיום מוגן, שליו ונבדל מסביבתם גם בתקופות קשות של גלות.