בראשית, פרק מ״ח, פסוק ג׳

לקראת הענקת מעמד של שבטים עצמאיים לבני יוסף, פונה יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף ומבסס את סמכותו על התגלות עבר של ה'. השימוש בשמו המקורי מלמד שהוא אינו מוסר נבואה חדשה אלא מעביר הלאה ברכה קיימת, ומזכיר כי אֵל שַׁדַּי, כינוי המבטא את עוצמת ה', נִרְאָה אליו בְּלוּז, היא בית אל. אזכור ההתגלות שבה ה' הבטיח לו את הארץ וַיְבָרֶךְ אֹתִי, נועד להוכיח את זכותו החוקית להנחיל אותה ליוסף ולהסביר את הסיבה המהותית לאימוץ בניו. כיוון שהובטח לו אז שייצא ממנו קהל גויים, יעקב הבין שהדרך לבנות אומה מגוונת ומלוכדת היא לפצל את בני יוסף לשני שבטים, גם אם זהו פיצול זמני לצורך חלוקת אֶרֶץ כְּנָעַן.