בראשית, פרק מ״ח, פסוק ד׳

יעקב מבסס את החלטתו להפוך את בני יוסף לשבטים עצמאיים על נבואה ישנה שקיבל מאת ה'. מאחר שלא נולדו לו בנים לאחר אותה נבואה מלבד בנימין, הוא הבין שההבטחה הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ תתקיים דרך נכדיו, והברכה וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים רומזת שאחד מבניו יתפצל לשני שבטים נפרדים. מכיוון שה' הבטיח לו וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם, יעקב רואה עצמו מוסמך להעביר את הבכורה ליוסף ולהעניק לבניו נחלה כפולה בארץ. יחד עם זאת, ההדגשה כי הארץ ניתנת כנחלה נצחית נועדה להזכיר ליוסף כי למרות מעמדו הרם במצרים, שהותם שם היא זמנית בלבד.