בראשית, פרק מ״ח, פסוק ה׳

יעקב מאמץ את נכדיו, שְׁנֵֽי־בָנֶ֩יךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם, ומעלה אותם לדרגת בניו הישירים כדי להעביר ליוסף את הבכורה ולהנציח את רחל אמו. הוא מבהיר כי הבנים שנולדו עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה, כלומר לפני שירד למצרים, נחשבים מעתה כאילו לִי־הֵ֑ם ויירשו חלק בארץ ישירות ממנו ולא דרך יוסף. כך קובע יעקב כי אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה יהוו שבטים עצמאיים שינחלו בארץ בדיוק כמו בניו הגדולים, ולכן כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי. עם זאת, הקדמת שמו של אֶפְרַ֙יִם֙ לפני וּמְנַשֶּׁ֔ה נעשית ברוח הקודש מתוך ידיעה על גדלותו העתידית, בניגוד לסדר הטבעי שבו הבכור מוזכר ראשון.