בראשית, פרק מ״ח, פסוק י״ד

יעקב סוטה במודע מסדר הבכורה ומניח אֶת יְמִינּוֹ, המסמלת שפע רוחני וחכמה, עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם משום שראה בנבואה את עתידו כמנהיג רוחני ובזכות ענוותנותו, אף שוְהוּא הַצָּעִיר. במקביל, הניח אֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, כדי להעניק לו ברכה גשמית המתאימה לייעודו בהנהגת ענייני העולם והטבע. פעולתו מתוארת במילים שִׂכֵּל אֶת יָדָיו, המעידות על הצלבה פיזית של הזרועות, אך גם על כך שפעל מתוך שכל, חכמה וכוונה תחילה. הוא בחר להצליב את ידיו אף על פי שכִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר, או דווקא משום שידע מראש כי יוסף יעמידו מימין, והעדיף לשנות את תנוחתו שלו במקום להזיז את הנערים כדי לא לבייש את מנשה. הצלבה זו אף גרמה לידו השמאלית להיות מונחת מעל הימנית, וכך זכה מנשה לכבוד הראוי למעמדו מבלי לגרוע מברכתו של אפרים.