בראשית, פרק מ״ח, פסוק כ׳

יעקב מנסח את ברכתו במפורש בַּיּוֹם הַהוּא, מתוך דעה צלולה וכתגובה לניסיון יוסף להזיז את ידיו, ומבטיח לו כי בעזרת זרעו בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. נוסח זה מהווה את הברכה המיטבית שבה ישתמש כל אב, ולכן הציטוט המדויק לדורות, המופרד במילה לֵאמֹר, מנוסח בלשון יחיד: יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. נכדים אלו נבחרו למודל משום ששמרו על צדקתם במצרים, נמנעו ממריבות על הבכורה, ומשלבים יחד את מעלות לימוד התורה והנהגת העולם. הקביעה וַיָּשֶׂם אֶת־אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה מציינת הקדמה בדיבור ובמעמד, המלמדת שכבוד התורה קודם להצלחה חומרית. עם זאת, יש המפרשים זאת כהעמדה פיזית של אפרים ככפוף לאחיו הגדול, במטרה ללמדו ענווה חרף עליונותו הרוחנית.