יצא לכם פעם להקשיב בשקט לברכה שאבא מברך את הילדים שלו בערב שבת? המסורת המרגשת הזו מתחילה ממש כאן, ברגע מיוחד שבו יעקב סבא מברך את הנכדים שלו. יעקב פונה ליוסף ומבטיח לו בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. כלומר, בעתיד, כל הורה בעם ישראל שירצה לברך את הבן שלו בברכה הכי טובה ומושלמת שיש, ישתמש בשמות של הבנים שלך כדוגמה. יעקב משתמש במילה יְשִׂמְךָ בלשון יחיד, כדי להדגיש שכל אבא מברך את הבן הפרטי שלו באופן אישי ומיוחד.
ומה בעצם ההורים אומרים? יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. אבל למה דווקא הם נבחרו להיות המודל לברכה לכל הדורות? יש לכך שתי סיבות מקסימות. קודם כל, אפרים ומנשה גדלו במצרים, שהייתה סביבה זרה לגמרי שבה אנשים לא האמינו ב-ה', ובכל זאת הם הצליחו לשמור על הדרך הטובה ולהישאר צדיקים. שנית, בניגוד לאחים בדורות קודמים, הם לא רבו ביניהם מי יהיה חשוב יותר או מי יקבל את הברכה, אלא חיו באהבה ובוויתור. בנוסף, כל אחד מהם מסמל משהו חשוב. אפרים מסמל את לימוד התורה, ומנשה מסמל את ההנהגה והעזרה לציבור. כשהורים מברכים את הילד שלהם שיהיה כמו שניהם יחד, הם בעצם מאחלים לו שיצליח גם ללמוד תורה וגם לעשות דברים גדולים וטובים בעולם.
בסוף הברכה נאמר וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. יעקב לא הזיז אותם פיזית ממקום למקום, אלא הקדים את אפרים בדיבור. הוא קבע שאפרים יוזכר ראשון, כי אפרים מייצג את לימוד התורה, ויעקב רצה ללמד אותנו שכבוד התורה תמיד קודם לכל הצלחה אחרת.