בראשית, פרק מ״ח, פסוק כ״א

רגעים ספורים לפני מותו, יִשְׂרָאֵל פונה אישית אֶל־יוֹסֵף כדי למסור דרכו את בשורת הגאולה לכלל האחים ולמנוע טינה במשפחה. בהכרזתו הִנֵּה אָנֹכִי מֵת הוא מרגיע אותם שהסתלקותו אינה מסמלת את עזיבת השכינה, וכי וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם לאורך שנות הגלות במצרים בתנאי שישמרו על אחדות. יעקב מנבא בוודאות כי לאחר ארבע מאות שנות הגלות ה' וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם חזרה, ומדגיש כי ישובו אֶל־אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. הדגשה זו, יחד עם מעמדו כנוטה למות, מעניקה לדבריו תוקף משפטי של צוואה המאפשרת לו להנחיל ליוסף חלק כפול בארץ עוד בטרם נכבשה בפועל.