תארו לעצמכם איזו הפתעה מרגשת זו כשסבא מחליט להעניק לנכדים שלו את המתנה הגדולה והחשובה ביותר שאפשר לתת. לקראת סוף חייו, יעקב קורא ליוסף ומחליט לעשות מעשה מיוחד במינו. הוא מחליט לאמץ את שני הנכדים שלו, אפרים ומנשה, ולהפוך אותם לשבטים שלמים, ממש כאילו היו הבנים שלו.
יעקב מעניק ליוסף את המתנה הזו כהכרת תודה על כך שדאג לכלכל את כל המשפחה בשנות הרעב הקשות, וגם מפני שהנכדים האלה נשארו צדיקים ונאמנים לדרך ה' למרות שגדלו במצרים הרחוקה. יעקב מדייק ואומר שהכוונה היא רק לבנים שנולדו עַד בֹּאִי, כלומר לפני שהוא בעצמו הגיע למצרים. הוא מכריז לִי הֵם, כדי להבהיר שמעכשיו הם נחשבים כבניו לכל דבר, והם יהיו מכובדים וחשובים כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שהם האחים הגדולים ביותר במשפחה.
בזכות המעשה הזה, יוסף מקבל בעצם זכות של בן בכור וזוכה לנחלה כפולה בארץ ישראל. כשיעקב מזכיר את שמות הנכדים, הוא בוחר להקדים את אֶפְרַיִם הצעיר לפני וּמְנַשֶּׁה הבכור. הוא עשה זאת מפני שידע ברוח הקודש שהאח הצעיר עתיד להיות גדול וחשוב יותר, ולכן נתן לו את הכבוד להיות ראשון.